דיון בתוצאות :
-קודם כל שני החברים שבצעו את הניסוי , קיבלו תוצאות מתאימות ותומכות בתוצאות שאני שקבלתי .
-לפי התוצאות שהתקבלו אצל אורטל ודועאא שרואים אותם בטבלה, התקבל אצל שתיהן קשר : ככל שכמות גרגרי התירס עולה בסיר, זמן הפיכתם לפופקורן גם כן עולה בקשר ישיר . ההסבר המדעי לכך שככל שמספר גרגרי התירס עולה בסיר ,לוקח להם יותר זמן עד שכל הגרגרים יתחממו ויתפוצצו ויהפכו לפופקורן. לכמות קטנה של גרגרים לוקח פחות זמן להתחמם כי החם מתחלק ומתפזר ומועבר לכמות קטנה של גרגרים ,מה שנותן למים בתוכם להפוך לאדים ולהיווצרות לחץ בפנים שגורם לפיצוץ. וככל שהכמות של הגרגרים עולה כך החום מועבר ומפוזר על עוד ועוד גרגרים מה שגורם להם לקחת זמן יותר כדי שכולם יתחממו ויתפוצצו . וכמובן כפי שציינו במהלך הניסוי שהטמפרטורה וכמות השמן ונפח הסיר קבועים אז אותה כמות של חום בכל פעם תתחלק על מספר שונה של גרגרים וזה מה שגורם שזמן הפיכתם לפופקורן ישתנה.
מסקנה :
רואים לפי התוצאות שהתקבלו בטבלה ובגרף , שככל שגדלה כמות גרגרי התירס בתוך הסיר , זמן הפיכתם לפופקורן עולה , כלומר קיים קשר ישיר .
הסבר מדעי לתופעת הפופקורן :
גרעין התירס מורכב בעיקר מעמילן ומים ומוקפים במעטפת חיצונית קשה צהובה . כאשר מחממים את השמן אז הטמפרטורה שלו עולה והוא מעביר את החם לגרגרי התירס, וכתוצאה מהטמפרטורה העולה הלחות והמים הנוזלי שבתוכם מתחילים להתחמם לאט לאט והופכים לאדים (גז) אבל בגלל הלחץ של הקליפה זה גורם להיווצרות לחץ שמתגבר בתוך הגרעין עצמו ועל דופן הגרעין כך שבסופו של דבר משתחררים אדי המים בפיצוץ גדול והופכים את פנים הגרעין החוצה שזה בעצם העמילן .
מה שאנו רואים הוא העמילן שבגרעין התירס שהפך לצבע לבן בעת "בישולו",עוד לפני הפיצוץ. גרעין התירס מכיל מים שמתחממים עם חימום הגרעין,וכשמולקולות המים מתחממות הן מתחילות לנע עד שהן נפרדות אחת מהשנייה והופכות את המים מנוזל לאדים, ולאדים יש נפח גדול משל מים במצב הנוזלי ולתירס יש קליפה אטומה וקשה ובינתיים המולקולות מחפשות מקום מוצא מעמילן התירס שבגרעין מבקעות את הקליפה בלחץ וגוררות איתן את תכולת הגרעין, הפופקורן הלבן . האדים הוא זה שמקנה לעמילן את צורת המניפה האוורירית שלו.